Design that takes you Home

הי הגעת לבית שלי,
אתה מוזמן להיכנס, תרגיש בנח, תוריד נעליים (מיתרונות הוירטואלי),תעשה לך איזה משהו חם לשתות, ותתרווח לך על הספה (בהנחה שיש לך כזאת),
אם במקרה תופסת אותך בתקופה של- עובר בית (ומצב משפחתי) ואתה גם אבא, אליך בייחוד אני כותבת.
כותבת כאן על החיים, על עיצוב טוב ואיך לעשות אותו בעצמך, איך הופכים את המקום שחיים בו לבית.
על התפתחות, התחדשות ,על האתגרים בלעשות בית כהורה יחיד ועל איפה שאני נמצאת...
 שמי Zoe Emanuele Padovano Oslander  או ZEPO בקיצור.
מגדלת שני בנים ובלוג וגם זאבה שחורה שנקראת גורה ושתי חתולות .

אני אמא לשני בנים, כלומר: בשלנית, תקתקנית, מגשרת, מאזנת ,ושוב מבשלת לחבורות הבנדיטים ,סליחה, הילדים שמתרוצצים כאן בערימות. ועכשיו עם קוביד היקר פול סרוויס טוונטי פור סבן, אני חייבת להודות כבר מעכשיו, אני אוהבת להיות עם הילדים שלי! (we love you zepo)
מה מבשלת?! גם על זה אכתוב. מתכונים פשוטים טובים מזינים ומנחמים.
אני מעצבת פנים, מרפאה, יוצרת, משדרגת, מאירה מקומות חשוכים, מרעננת ומזכירה את היכולת שלנו להשפיע לטובה, לחדש ולהתחדש בכל זמן.

המקום הזה נועד לעזור לך לעשות בית מהמקום שאתה נמצא בו. לך ולילדים.
בשילוב DIY, בתקציב שמתאים למידות שלך,
עיצוב שמלווה אותך הבייתה.

הקשר האיטלקי- ישראלי ועיצוב פנים -רפואה הוליסטית
אני מעצבת פנים, העיצוב שלי הרמוני, איטלקי, טבעי ואינטרגלקטי (שמת לב אני אוהבת את המילה הזאת?!) את הסטאג' עשיתי בפירנצה בסטודיו של אדריכל עם אגו בגודל של גורד שחקים, עיצבנו ביתנים לתערוכות, ספא יוקרתי בהרים, אני ונטליה עבדנו בעיקר על פרוייקט גדול של עיצוב מחודש לבית מלון מיושן וכפרי בדרום טוסקנה, זה הצריך נסיעה ארוכה של שעתיים שלוש מפירנצה דרומה, אבל אין מה לעשות, אם חייבים...כן אין לי איך לרכך את זה, זה היה מדהים כמו שזה נשמע, הסטודיו היה בפירנצה וכל בוקר הייתי לוקחת אוטובוס מהאולטרנו (האזור שמעבר לנהר ופחות מתוייר) וחוצה על אחד הגשרים את הנהר, כל בוקר חלפתי על פני הגשר הזקן. il ponte vechio? בפירנצה? עוד לא ראיתם? כבר יש לכם משימה, גם די דחופה לדעתי. אני זוכרת שפעם הוא חטף התקף זעם, זרק דברים והתחרפן, אקיקו הסטאז'ארית היפנית לא ידעה מה לעשות עם עצמה ודי ניסתה להיעלם, אני מאד התרשמתי מאיך אשתו, שניהלה את המשרד, ניגשה אלינו והמשיכה לדבר איתנו על משימות המשרד בעוד בעלה זורק כיסאות ושואג מאחוריה, כשהזכרתי את זה בארוחת צהריים, (כן, יורדים לאיזה כוס יין ופסטה חמודה) אמרתי וואו איזה קור רוח, אנג'לו אמר זה פשוט תרופות ממש טובות, אז צחקתי אבל היום נראה לי סביר שהוא צדק. בעוד במילנו שם עבדתי אחרי פירנצה, בסטודיו משובח של אצילה מילנזית במונטה נפוליאונה, השתלבתי בפרוייקט של הגבהת גג של בניין עצום בן כמה מאות שנים ויצירת שתי קומות נוספות. כך שאנחנו עיצבנו את הפנים של כל הדירות שנוצרו, הסטודיו דרך אגב ישב בדיוק ליד השואו-רום של ביזאצה, חברת העל לפסיפסים, אני גרופי שלהם לגמרי. תשטפו קצת את העיניים. אני ישראלית ממוצא איטלקי, זה ה PADOVANO בשמי.
האיטלקי הזה מאד נוכח בעיצוב שלי בבישול שלי ובכל תחומי החיים . אפילו המקינטה של נונה עומדת במקום של כבוד אצלי בסטודיו. סבא שלי נולד בפירנצה (אחת הערים הסקסיות בעולם) ונונה שלי בפררה. רק כשחייתי באיטליה הבנתי כמה הבית שלהם היה איטליה הקטנה באמצע רמת גן, אספר לכם בהזדמנות קצת על הקהילה האיטלקית בארץ. המקינטה על הכיריים AT ALL TIMES, ובמקרר תמיד, אבל תמיד, גוש פרמג'אנו.
גרתי ביפן ובאיטליה ואלה שתי ארצות שהשפיעו עליי, על ההתבוננות שלי ועל העיצוב שלי מאד.
הרבה לפני שלמדתי עיצוב פנים ,למדתי רפואה סינית ומאז אני מרפאה (בעצם לדעתי אני מרפאה עוד הרבה לפני כן), רכשתי עוד הרבה כלים לריפוי וכמובן אשתף כאן מהידע שלי דברים שאפשר להשתמש בבית בפשטות. אם יש דברים שבא לך לשאול, shoot

home is where your heart is
כילדה להורים גרושים אני זוכרת את החוויה של הנסיעה הארוכה מהבית שלנו עם אמא שלי לבית של אבא שלי, אני זוכרת את הנסיעות הארוכות הלוך וחזור בין שני הבתים ואת הגעגועים הגדולים לאבא שלי , כשהיינו מגיעות, אני ואחותי, אליו הבייתה בשעות אחר הצהריים של יום שישי ,אבא שלי היה מפנה את המגזינים והכביסה ומציע את המיטות.
אבא שלי מאד אהב אותנו אבל בקטע של לעשות בית מהמקום שבו הוא היה חי (בשבילו ובשבילינו) ובכן , איך להגדיר את זה בעדינות? היה מאותגר קצת...
ארוחת הטוסטים בשבת בבוקר הייתה מהאהובות עליי ביקום, טוסטר גריל בהיכון לידינו ,עוד לפני שהיינו קמות כבר היה פורס ירקות דק , ברור בדיוק באותו עובי ,על המילימטר, מאסטר מהנדס גם בזה, כל מיני סוגים של גבינות צהובות משובחות ויאללה מתחילים. טוען איזה ארבע פרוסות לחם לטוסטר גריל וכשיוצאות קלויות ומהבילות מורח חמאה מניח עליהן פרוסות דקיקות של גבינה צהובה טובה, וחוזר חלילה..
אבא שלי נפטר בפברואר 2018.
ולא מזמן גם האמא הג'דאית האהובה שלי, נפטרה. ב 10/4/2021 יהי זכרם ברוך

השילוב של חוויות הילדות והמקצוע שלי הולידו את הבלוג הזה.
אז תרגיש בנח + talk to me אם יש משהו שהיית רוצה שאכתוב עליו
zepo